מקור ביצה ד׳
1 אוֹמֵר: רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת כָּאֵלּוּ הֵן פְּרוּדוֹת, וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת.
2 רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִם יֵשׁ שָׁם מֵאָה פּוּמִּין — יַעֲלוּ, וְאִם לָאו — הַפּוּמִּין אֲסוּרִין, וְהַשּׁוּלַיִם מוּתָּרִין.
3 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יֵשׁ שָׁם מֵאָה פּוּמִּין — יַעֲלוּ, וְאִם לָאו — הַפּוּמִּין אֲסוּרִין, וְהַשּׁוּלַיִם מוּתָּרִין. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֲפִילּוּ יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פּוּמִּין — לֹא יַעֲלוּ.
4 דְּרָסָהּ בְּעִגּוּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה עִגּוּל דְּרָסָהּ — דִּבְרֵי הַכֹּל יַעֲלוּ. דִּבְרֵי הַכֹּל?! הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ!
5 אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: דְּרָסָהּ בְּעִגּוּל, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מְקוֹם עִגּוּל דְּרָסָהּ, אִי לִצְפוֹנָהּ אִי לִדְרוֹמָהּ — דִּבְרֵי הַכֹּל יַעֲלוּ.
6 רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם סָפֵק יוֹם טוֹב סָפֵק חוֹל הָוֵי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין — אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לֹא בָּטֵיל.
7 תַּנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בֵּיצָה — תֵּאָכֵל הִיא וְאִמָּהּ. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה — פְּשִׁיטָה דְּהִיא וְאִמָּהּ שַׁרְיָא! אֶלָּא בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים — הִיא וְאִמָּהּ אֲסוּרָה! אָמַר רַבִּי זֵירָא: תֵּאָכֵל אַגַּב אִמָּהּ.
8 הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר אַבָּיֵי: כְּגוֹן שֶׁלְּקָחָהּ סְתָם, נִשְׁחֲטָה — הוּבְרְרָה דְּלַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת. לֹא נִשְׁחֲטָה — הוּבְרְרָה דִּלְגַדֵּל בֵּיצִים עוֹמֶדֶת.
9 רַב מָרִי אָמַר: גּוּזְמָא קָתָנֵי. דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בֵּיצָה תֵּאָכֵל הִיא וְאִמָּהּ, וְאֶפְרוֹחַ וּקְלִיפָּתוֹ.
10 מַאי קְלִיפָּתוֹ? אִילֵּימָא קְלִיפָּה מַמָּשׁ, קְלִיפָּה בַּת אֲכִילָה הִיא? אֶלָּא אֶפְרוֹחַ בִּקְלִיפָּתוֹ. עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, אֶלָּא הֵיכָא דְּיָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. אֲבָל הֵיכָא דְּלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם — לָא פְּלִיגִי.
11 אֶלָּא ״אֶפְרוֹחַ וּקְלִיפָּתוֹ״ — גּוּזְמָא, הָכָא נָמֵי ״תֵּאָכֵל הִיא וְאִמָּהּ״ — גּוּזְמָא.
12 אִתְּמַר, שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, רַב אָמַר: נוֹלְדָה בָּזֶה — אֲסוּרָה בָּזֶה, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נוֹלְדָה בָּזֶה — מוּתֶּרֶת בָּזֶה. נֵימָא קָסָבַר רַב: קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא?
13 וְהָאָמַר רַב: הֲלָכָה כְּאַרְבָּעָה זְקֵנִים וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת הֵן.
14 אֶלָּא, הָכָא בַּהֲכָנָה דְרַבָּהּ קָמִיפַּלְגִי: רַב אִית לֵיהּ הֲכָנָה דְרַבָּה, וְרַבִּי יוֹחָנָן לֵית לֵיהּ הֲכָנָה דְרַבָּה.
15 כְּתַנָּאֵי: נוֹלְדָה בְּשַׁבָּת — תֵּאָכֵל בְּיוֹם טוֹב, בְּיוֹם טוֹב — תֵּאָכֵל בְּשַׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עֲדַיִין הִיא מַחֲלוֹקֶת, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תֵּאָכֵל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא תֵּאָכֵל.
16 אוּשְׁפִּיזְכָּנֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הֲווֹ לֵיהּ הָנָךְ בֵּיצִים מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת. אֲתָא לְקַמֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: מַאי לְאַטְווֹיִנְהוּ הָאִידָּנָא וְנֵיכְלִינְהוּ לִמְחַר?
17 אֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ, רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן — הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לָא קָא שָׁרֵי אֶלָּא לְגוֹמְעָהּ לְמָחָר, אֲבָל בְּיוֹמֵיהּ לָא.
18 וְהָתַנְיָא: אַחַת בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּשַׁבָּת וְאַחַת בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב — אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ, לֹא לְכַסּוֹת בָּהּ אֶת הַכְּלִי, וְלֹא לִסְמוֹךְ בָּהּ כַּרְעֵי הַמִּטָּה.
19 אוּשְׁפִּיזְכָּנֵיהּ דְּרַב פָּפָּא, וְאָמְרִי לַהּ, הָהוּא גַּבְרָא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא. הֲווֹ לֵיהּ הָנָךְ בֵּיצִים מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב. אֲתָא לְקַמֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְמֵכְלִינְהוּ לִמְחַר? אֲמַר לֵיהּ: זִיל הָאִידָּנָא וּתָא לִמְחַר, דְּרַב לָא מוֹקֵי אָמוֹרָא עִלָּוֵיהּ מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ מִשּׁוּם שִׁכְרוּת.
20 כִּי אֲתָא לִמְחַר, אֲמַר לֵיהּ:
21 אֵיכוּ הַשְׁתָּא, אִשְׁתְּלַאי וַאֲמַרִי לְךָ: רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן — הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן. הָא אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב בְּהָנֵי תְּלָת, בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא.
22 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל בְּשַׁבָּת — אָסוּר לְהַסִּיקָן בְּיוֹם טוֹב. וְאַל תְּשִׁיבֵנִי בֵּיצָה, מַאי טַעְמָא? בֵּיצָה מִשּׁוּם דִּבְיוֹמָא נָמֵי חַזְיָא לְגוֹמְעָהּ וְלָא קָא שָׁרֵי לַהּ עַד לִמְחַר — מִידָּע יְדִיעַ דְּבַת יוֹמָא אַסְרוּהָ. עֵצִים דְּלָא חָזוּ לְיוֹמַיְיהוּ, אִי שָׁרֵי לְהוּ לִמְחַר — אָתֵי לְמֵימַר: בְּיוֹמַיְיהוּ נָמֵי שְׁרוּ, וְאֶתְמוֹל מִשּׁוּם שַׁבָּת הוּא דְּלָא חָזוּ לְהַסָּקָה.
23 אָמַר רַב מַתְנָה: עֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל לְתוֹךְ הַתַּנּוּר בְּיוֹם טוֹב — מַרְבֶּה עֲלֵיהֶם עֵצִים מוּכָנִים, וּמַסִּיקָן: וְהָא קָא מְהַפֵּךְ בְּאִיסּוּרָא! כֵּיוָן דְּרוּבָּא דְּהֶיתֵּרָא נִינְהוּ, כִּי קָא מְהַפֵּךְ — בְּהֶיתֵּרָא קָא מְהַפֵּךְ.
24 וְהָא קָא מְבַטֵּל אִיסּוּרָא לְכַתְּחִלָּה, וּתְנַן: אֵין מְבַטְּלִין אָסוּר לְכַתְּחִלָּה! הָנֵי מִילֵּי בִּדְאוֹרָיְיתָא, אֲבָל בִּדְרַבָּנַן מְבַטְּלִין.
25 וּלְרַב אָשֵׁי דְּאָמַר: כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לֹא בָּטֵיל, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְאִיסּוּרָא בְּעֵינֵיהּ, הָכָא — מִקְלָא קָלִי אִיסּוּרָא.
26 אִתְּמַר: שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת, רַב אָמַר: נוֹלְדָה בָּזֶה — מוּתֶּרֶת בָּזֶה, וְרַב אַסִּי אָמַר: נוֹלְדָה בָּזֶה — אֲסוּרָה בָּזֶה.
27 לֵימָא קָא סָבַר רַב אַסִּי קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא? וְהָא רַב אַסִּי מַבְדֵּיל מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ!
28 רַב אַסִּי סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְעָבֵיד הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא.
29 אָמַר רַבִּי זֵירָא: כְּוָתֵיהּ דְּרַב אַסִּי מִסְתַּבְּרָא, דְּהָאִידָּנָא יָדְעִינַן בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא, וְקָא עָבְדִינַן תְּרֵי יוֹמֵי.
30 אָמַר אַבָּיֵי: כְּוָתֵיהּ דְּרַב מִסְתַּבְּרָא, דִּתְנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין.
31 וְאִילּוּ בָּטְלוּ כּוּתִים — עָבְדִינַן חַד יוֹמָא, וְהֵיכָא דְּמָטוּ שְׁלוּחִין — עָבְדִינַן חַד יוֹמָא.
32 וְהַשְׁתָּא דְּיָדְעִינַן בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא, מַאי טַעְמָא עָבְדִינַן תְּרֵי יוֹמֵי? מִשּׁוּם דִּשְׁלַחוּ מִתָּם: הִזָּהֲרוּ בְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם בִּידֵיכֶם, זִמְנִין דְּגָזְרוּ הַמַּלְכוּת גְּזֵרָה וְאָתֵי לְאִקַּלְקוּלֵי.
33 אִתְּמַר, שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: נוֹלְדָה בָּזֶה — אֲסוּרָה בָּזֶה, דִּתְנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. פַּעַם אַחַת נִשְׁתַּהוּ הָעֵדִים לָבֹא,
פירוש ים של שלמה על ביצה ד׳:כ״ג
23 דין דשבת אינו קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר אפי' ראה פני הבית אבל דיבור שפיר קבע וש"ש יחוד ודבר שנגמרה מלאכתו קובע בשבת וכן תרומה וחצר ומקח ואש ומלח אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתן וראב"ד אומר אף הכובש בחומץ וביאר דרוב ע"ה מעשרין ומעשרין דמאי מע"ה אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו לחומרא בעלמא א"ה כ"ז לא היה רשום בהעתק אולי כשגגה היוצאת מלפני השליט או להיותו בלתי נהוג ומ"מ כתבתי ורמזתי ואם אולי טעיתי אתי תרין משוגתי והשם היודע ועד כי לטובה כוונתי ואתה דורש הנקודה בכל כבודה:
24 מתני' ועוד אר"א עומד אדם על המוקצה פי' הצריך הזמנה והזמנה מועלת כגון אחד ולא אחזי כדאי' בפ' א"צ ע"ש בשביעית שאין מעשר נוהג בה ואינו מחוסר אלא הזמנה ואומר מכאן אני אוכל למחר פי' וסגי בהכי דיש ברירה וחכ"א עד שירשם בסימן ואומר מכאן ועד כאן דס"ל אין ברירה כך פרש"י משמע דבברירה ממש פליגי ותימא א"כ לפי מה דק"ל דבדרבנן אמרינן ברירה בכל ענין כמ"ש בע' הפרה בשמעתת' דברירה וא"כ הוא נגד הלכה דהא ק"ל בכל דוכתא הלכה כחכמים לגבי יחיד אלא נראה דלאו דוקא בברירה פליגי דהא לעיל גבי קן בפ"ק עריך הא איפכא שמעינן דלב"ה יש ברירה ולב"ש לית להו ברירה ומסיק במסקנא דפלוגתייהו לאו בברירה תליא אלא הכל תלוי בזימון אי סגי בזימון כדי לסמוך עליו למחר או לא וכ' התוספות ז"ל בירושלמ' מקשה מיחלפא שיטתייהו דבית שמאי לעיל קאמר לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום והכא קאמר דבאמירה בעלמא סגי דהא כבי אליעזר שמותי הוא מתלמידי שמאי הוא ויש לומר דלא קשיא דלא מחלפי שיטתייהו דמוקצה דבעלי חיים עדיף ומחמרינן טפי אבל קשה דחלפי שיטתייהו דבית הלל דלעיל קאמר דאומ' מכאן אני נוטל למחר סגי והכא קאמר חכמים דהלכה כוותייהו בעינן שירשם ויש לומר דשאני הכא דאקצייהו בידים עד כאן ומסיק בסוגיא דוקא ערב שבת בשביעית דלאו בר עשורי הוא הא שאר שני שבוע הכי נמי דאסור משום ומעשר אף על פי דאיירי במוקצה דהיינו תאנים שהעלן לייבשן ומשום הכי מוקצה הוא ואפילו הכי שבת קובעת למעשר דא"ל מה שאומר מכאן אני אוכל למחר הוא דקבע יה עלויה הא סבירא ליה כל דבר הראוי להחזיר המותר דהיינו ממה שנוטל לאכילה והמותר ראוי להחזיר אליו אינו קובע ולא אשכחן דקבע כי אם נטל טמא מכלי טהור שנטמא מה שנטל דלא מצי להחזיר אליו את הנותר כדי שלא יטמא את הכל וכ"ש היכא שלא כטל כלל אלא שקבע בדיבורי' דחשבינן כאלו מוחזרין ועומדין אלא בע"כ שבת קובעת אפילו דבר שלא נגמרה מלאכתו אבל חכמים דפליגי עליה בברירה משמע הא לכל שאר מילי מודו ליה לרבי אליעזר וא"כ איכא נמי לדיוקא טעמ' דשביעית כו' מכל מקום איכא למידחי שאני הכא דקבע בדיבורים אבל שבת אינה קובעת היכא שלא נגמרה מלאכתו וחכמים לא סבירא ליה הא דרבי אליעזר כל דבר הראוי להחזיר וכן הלכה דשבת אינה קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר אפילו ראה פני הבית אבל דיבור שפיר קבע וכ"ש יחוד ופריך בסוגיא ומי סבר רבי אליעזר דשבת קובעת ורמינהו היה אוכל באשכול ונכנס מגינה לחצר רבי אליעזר אומר יגמור דסבירא ליה דחצר אינו קובעת דבר שאינו נגמר מלאכתו וסתם אשכול לאו גמר מלאכה הוא דלדריסה קיימא כך פירש רש"י ר' יהושע אומר לא יגמור דקסבר חצר קובעת כו' חשכה ליל שבת רבי אליעזר אומר יגמור דאין שבת קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו ור' יהושע אומר לא יגמור פי' דסבירא ליה קובעת אלמא דרבי אליעזר ס"ל שבת אינה קובעת ומשני התם כדקתני טעמא רבי נתן ואומר לא כשאמר רבי אליעזר יגמור בחצר יגמור אלא יוציא חוץ לחצר יגמור ולא כשאמר רבי אליעזר יגמור בשבת יגמור אלא ממתין למוצאי שבת ויגמור אבל בשבת לא דסבירא ליה שבת קבעה ופירש רש"י דה"ג ולא כספרים שכ' בהן בשבוש ולפ"ז צ"ל דר' יהושע ס"ל אף במ"ש לא יגמור והלכה כר' יהושע לגבי כ"א ורש"י כתב ולא דמי לתינוקות שטמנו דלמ"ש לא יאכלו די"ל התם יחדום לאכילת שבת אבל הכא לא יחדום לאכילת שבת אי נמי דהתם מיירי בתאנים דנגמרה מלאכתן אבל הכא מיירי באשכול שלא נגמרה מלאכתו היינו אליבא דר"א היא דדחיק לחלוקי בהכי כדי שתהא סתמה דמתני' דתאנים מיתנייא אף אליביה אבל לפי האמת דהלכה כר' יהושע אין חילוק ולעולם קובעת אף למ"ש כדברי ר' יהושע דהלכת' כוותי' לגבי כ"א וק' דמסקינן לקמן דר' יוחנן אמר להדיא דשבת אינו קובעת כלל דבר שלא נגמרה מלאכתו ודוחק לומר דפליג אתרווייהו ועוד אמאי קאמר לקמן גבי ר' יוחנן לאפוקי מהלל ולא אמר לאפוקי מר"א ור"י ע"כ נראה דהאי דאשכול בנגמרה מלאכתו קאמר וראוין לדריכה וגמ' דפריך מוכח ב"ש הוא דפריך דאלמ' שמעינן לר"א דאפילו דבר שנגמרה מלאכתו שבת אינה קובעת והרמ"בם יש גירסא אחרת בפ"ח דתרומה וה"ג חשכה ליל שבת ר' יהושע אומר יגמור ור"א אומר לא יגמור וא"כ לפי מה שפירש ר' נתן יגמור למ"ש היינו אליבא דר' יהושע דהלכתא כוותיה וכן עסק הרמ"בם להדיא דיגמור במ"ש בה' מעשרות ומפי' כ"ש דזרעים משמע נמי דס"ל האי גירסא שהקשה לשם מהא דאמר ר' יוחנן בע"ב דמעשרות בירושלמי בשבת טובלות בפירות שלקטן לאכילת שבת וצ"ל דלא אמרו יגמור למ"ש אלא מפני שהתחיל בהיתר ע"כ ואי הוי ס"ל גירסת ספרים שלפנינו דהיינו גר' רש"י מה הקשה מר' יוחנן הא ס"ל כר' יהושע דהלכתא כוותיה ותימא הוא דהא מוכח מסוגיא דהכא להדיא דגרסי' ר"א אומר יגמור דאל"כ מאי מקשה מר"א דהתם אר"א דהכא ומ"מ איכא ליישב לפי ר"ש דזרעים דס"ל מה דקאמר כ' נתן לא כשאמר ר"א יגמור כו' היינו דלא פליגי ר"א ור' יהושע אהדדי כי מה דאמר כ"א יגמור היינו במ"ש ומה שאמר ר' יהושע לא יגמור היינו בשבת אבל מ"מ מה שפי' נמי לשם דאיירי באשכול שלא נגמרה מלאכתו ואפ"ה שבת קובעת וליתא כמו שפי' ומ"מ קשה אף לפירושו מנ"ל דלא פליגי ר"א וכ"י דלמא שפיר פליגי ור' יהושע סבר אף במ"ש לא יגמור והרמ"בם עי' נמי דפליגי ופסק בתרווייהו כר' יהושע וגם לא עי' הכ"ש דאיירי בדבר שלא נגמרה מלאכתו אלא שמהפך הגי' דברי ר"י לדברי ר"א וליתא כדפי' שוב מצאתי בעי' המשניו' של ר' עובדיה שכתב להדיא כדברי וזה לשונו חשכה ליל שבת והיה אוכל אכילת ארעי ושבת קובעת למעשר ואפי' אכילת ארעי אסורה יגמור למ"ש אבל בשבת עצומו מודה דאסור לא יגמור אפילו למ"ש עד שיעשר והלכה כר' יהושע ע"כ תו כי אתא רבין א"ר יוחנן א' שבת ואחד תרומה וא' חצר ואחד מקח כולן אינן קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ואין לומר אם נגמרה מלאכתו למאי נ"מ כל הני קובעין וי"ל דקובעות אף כשלא ראה עני הבית כן פר' התו' והרמב"ם כתב וזה לשונו א' מששה קובע העירות למעשרות הבית והמקח והאש והמלח והתרומה והשבת וכולן אינן קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו כיצד פירות שדעתן להוליכין לביתו אע"פ שנגמרה מלאכתו אוכל מהן אכילת ארעי עד שיכנסו לבית נכנסו לבית נקבעו למעשר' ואסור לאכול מהן עד שיעשר וכן אם מכרן מבושלין באור או כבשן או הפריש מהן תרומה נכנס השבת עליהן לא יאכל עד שיעשר אע"פ שלא הגיעו לבית ע"כ והראב"ד השיגו ואמר אף הכובש בחומץ דבמשנה מנאו שנים תו מסקינן בסוגיא תנן הלוקח תאינים מע"ה במקום שרוב בני אדם דורסין בעיגולים אוכל מהן ארעי ומעשרין דמאי ש"מ תלת ש"מ מקח אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתן וש"מ רוב ע"ה מעשרין הן וש"מ מעשרין דמאי מע"ה אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתן ולא אמרינן אין ע"ה מעשרין קודם גמר מלאכתן וא"כ צריך לעשר ודאי אלא מעשר דמאי ולחומרא בעלמא הוא עצמו:
25 הדרן עלך המביא פרק רביעי